פרשת קורח

"והיה האיש אשר אבחר בו ,מטהו יפרח"- חיבור למטה האור שלי.

 בפרשת קורח אנו קוראים על חטא קורח ועדתו, קשה להבין איך קורח מתנגד למשה? 

אבל למעשה קורח רוצה להיות בקשר עם הקב"ה, בלי שליחים. כי כולם שווים, לא מתפשר להיות בינוני.

 "...והיה האיש אשר אבחר בו ,מטהו יפרח" נתבונן על המטה שלנו שפורח. ולהקשיב לעצמי- מה אני רוצה שיצא ממני וישתחרר ויפרח, להרגיש את מטה האור שלי ואת הציר הפנימי שבי, מהראש ועד קצה הגוף, וממני אל הבורא. 

מה הציר/המטה שמוביל אותי בחיים? 

אנחנו מביאים את המטה, את החיבור לבורא, אבל זה יקרה כאשר ה' יבחר בי "והיה האיש" , זה יקרה בעיתו ובזמנו ורק אז המטה שלי יפרח. 

קורח ביקש לעצמו תפקיד שלא שלו, במקום להגשים את התפקיד/המטה שלו, הוא חומד כל הזמן את מה שיש לאחרים. נלמד מזה איך להסכים להיות במקום שלי המדויק, לא לבקש להיות במקום אחר, כי זה מייצר פירוד ומחלוקת במציאות.

 קורח מלשון קור, שמביא לפספוס, מגיע למציאות בקור רוח ואדישות , אבל לא באמת מבקש קשר אמיתי כי הוא מתריס, מרגיש קורבן, אכלי לי , שתו לי. "כל העידה כולם קדושים"-אפשר לאמר את זה בצעקה ובצער או בנחת ואז המשמעות לגמרי אחרת. 

כך גם בין בני זוג, כשאני מתלוננת על הקושי שלי, באיזה טון אני מדברת, האופן שאומרים את הדברים משפיע על הכל ! לקחת את נקודת המוצא שלי ולהביא את זה לקשר. 

לדוגמא: רונית מספרת לי שבעלה כעת תקוע בחו"ל והיא עם חמשת הקטנים בבית עם האזעקות, היא מתוסכלת ומיואשת, אז כשהוא התקשר אליה , רצתה לצעוק עליו " קשה לי ! די !לא יכולה יותר! איפה אתה ?! הכל בגללך !!"

 ואז אמרתי לה שתחשוב גם עליו, האם באמת הוא אשם בזה? האם זה יעזור אם היא תצעק עליו? ואיזה תחושה הוא ירגיש?" 

ואז אמרה לו :"מאמי, אני צריכה שתפרגן לי, שתראה איך אני לביאה ומתמודדת עם הקושי ותאמר לי שאתה אוהב ומתגעגע" ... 

רונית הביאה את הקושי שלה לקשר ויצרה באמצעותו חיבור חדש שמפריח פרחים במטה הקשר שלהם. קורח לא רואה את הצד השני, אין כאן דיאלוג, רק אני ואני, אין הקשבה ותשומת לב, מה העומק של הבקשה שלך. כשבאים בטענות, האדמה של עצמי בולעת אותי, במקום להתחבר למהות, לא להיתקע באגו שלי. 

למדנו בעבר על המילה "ככות"-it is what it is   ,כלומר-אם המטה שלי כעת לא פורח, ככה זה. ועצם הקבלה זה כבר מראה על קשר עם הבורא. לסמוך על הקב"ה שיפריח את המטה מתי שיהיה הזמן הנכון.

 "ויצא פרח, ויצא ציץ, ויגמול שקדים".  גם הפריחה היא תהליך שלוקח זמן. זוהי הזמנה לנס בדרך הטבע. כשאני בתודעת שפע, אני בשחרור ויכולה לראות פריחה של מישהו אחר ולשמוח, כי כשלאחר פורח זה משפיע גם על המטה שלי.  

בפרשה יש המון פתחים, כי יש אין סוף לשפע שיורד משמים, המון אפשרויות. 

"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" , האחדות הכוללת היא מהות עמוקה. אם כשכולנו שווים וכולנו אחד, אז הכל מותר, ואין לי שום תפקיד בעולם,  בתורת הניגודים של הר' קוק, הקידושין והקדושה מופיעים באופן ייחודי אצל כל אחד, ולכל אחד יש תפקיד אחר.

 דווקא האחדות מופיעה כאשר כל אחד מגשים את תפקידו, ואז הופעת האחדות מתרבה. כשנכבד את האנשים ואת דעותיהם השונות, נאפשר לאלוקות להופיע. כעת אנחנו אור לגוים, כשאנחנו דואגים לעצמנו אנחנו משפיעים על העולם. כשכל אחג יהיה חופשי להביא את האור שלו, החלוקה לא תהיה במלחמה אלא בשלום. 

עמ"י כעת דואג לכל העולם, פורץ את שער בית הכלא , מחליף את השלטון, משמיד את הגרעין שאיים על כולם... 

עמ"י מעורר תנועה של חופש ושלום, וזה התיקון לפרשת קורח. להיות בעמדת מנהיגות ולשיחות-להשפיע שלום ואהבה על כל אחד במקום שהוא שם.