בפרשת ראה אומרת התורה: “רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם, בְּרָכָה וּקְלָלָה” (דברים י"א, כ"ו).
שימו לב – נתתי בלשון הווה. הברכה והשפע כבר כאן, כבר נמצאים כאן. כל מה שנדרש מאיתנו הוא זוג עיניים שרואות נכון, גם בתוך סיטואציות לא פשוטות.
חז"ל מלמדים אותנו שהודיה מעוררת שמחה, ושמחה מצידה מעוררת הודיה. זהו מעגל מבורך: כשאני מודה על מה שכבר יש לי – אני מתמלאת שמחה.
וכשאני שמחה – אני רואה עוד טוב, ועוד סיבה להודות. כך גם בזוגיות: לא מתעלמים מהקושי, אלא לומדים לראות את מה שיש.
רבי נחמן אמר – אל תכחיש את הקושי, אבל תמצא את הנקודה הטובה ותגדיל אותה. השורש של המילה עצב קשור ל"בצע" – התכנסות אל תוך עצמי. כשאני מסתכלת רק על מה שחסר לי, אני מתכווצת. אבל כשאני פותחת את המבט ורואה את מה שיש, נוצרת שמחה שמרחיבה את הלב ואת הבית. בימים אלו אנחנו מסיימות את החופש הגדול.
נכון, היו ימים מתישים, רעש אינסופי ובלגן בלי סוף. אבל אם נפקח עיניים – נגלה גם רגעי ברכה: טיול משפחתי קטן, צחוק של ילד, שיחה רגועה שהתאפשרה כי לא מיהרנו לשגרה.
אלו מתנות שכבר ניתנו לנו. ואולי זו גם הזדמנות לשאול את עצמנו: מה למדנו מהחופש הזה? אולי למדנו לשחרר שליטה, אולי הבנו כמה הילדים שלנו צמאים לזמן איכות פשוט, אולי אפילו גילינו על עצמנו כוח סבלנות שלא הכרנו. גם הלמידות הקטנות הללו הן ברכה שכדאי להודות עליה.
גם מצוות המעשר שבפרשה מזכירה – שפע מגיע כשמשחררים: “עשר תעשר – כדי שתתעשר”. בזוגיות זה מתבטא בנתינה בלי חשבונות קטנים. כשאני נותנת מהלב, מתוך שמחה, האהבה רק הולכת וגדלה. הרבי מסלונים לימד שכל אחת ואחד מאיתנו נושאים שליחות ייחודית בעולם. כשאנחנו ממלאים את השליחות בשמחה – השפע זורם. והשאלה איננה רק מה אני עושה, אלא איך אני עושה: האם אני מבשלת לשבת מתוך כובד או מתוך שמחה? האם אני מקשיבה לבן הזוג "כדי לצאת ידי חובה", או בלב פתוח? הפרשה מזכירה שוב ושוב את
המילה “היום”. הבחירה היא יומיומית – לראות את הטוב, להודות עליו, ולבחור בשמחה כאן ועכשיו.
✨ טיפ זוגי מהפרשה:
נסו השבוע לעצור יחד בסוף היום ולשאול: מה הברכה שה' כבר נתן לנו היום? לפעמים זו מחמאה קטנה, לפעמים רגע של שקט. ההודיה הזו תצבע את היום בשמחה חדשה, ותכניס ברכה אמיתית לזוגיות ולבית.