השבוע היה מפתיע באופן מיוחד, קמנו מופתעים!
מי תיאר לעצמו שבלילה שבין חמישי לשישי תתחיל מלחמה גורלית כל כך?
שנקום בבעתה רק מצלילי אזעקה הבוקעים ממכשירי הטלפון ונרוץ כולנו למקלט, או לממ"ד, כדי להציל את נפשותינו? אבל רגע לפני כן, קרה דבר נוסף, בסיעתא דשמיא צה"ל תקף ותוקף באירן בהצלחה מסחרחרת ,הרבה מעבר למצופה. בתרחיש שסופר בקבינט כדי לאשר את המבצע, סופר כי יהיו 800 הרוגים (חס וחלילה) ובחסדי שמים המספרים מראים אחרת לגמרי. כל אחד ואחת שרק מסתכל על כמות הניסים ,מבין שיש מי שעוזר ונלחם עבורנו. והאוייב האירני מאיים להשמידנו כבר שנים, ומשגר טילים רצחניים למרכזי האוכלוסייה במטרה לפגוע, להשמיד להרוג ולאבד אותנו, כבימי מרדכי ואסתר.
אנחנו כעת מלחמת הקיום שנקראת "עם כלביא". מקורו של השם הוא בפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" (במדבר כ"ג, כ"ד), מהות הפסוק היא שמקור הכוח והגבורה של עם ישראל לקום ולהדוף את האויב ולהכות בו מכה ניצחת – הוא מכוח הזכויות שנובעות מקיום התורה והמצוות. וכך מסביר רש"י: "כשהן עומדין משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצוות: ללבוש טלית, לקרוא את שמע, ולהניח תפילין".
רלב"ג: הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא - רוצה לומר: מצד עוצם השגחת השם יתעלה בהם יקומו בגבורה נפלאה לכלות אויביהם במהירות , כמו הלביא והאריה , שלגבורתם יטרפו תמיד ובזריזות גדול; כן זה העם לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה , כי השם יתעלה המשגיח בם - לא תקצר ידו מעשות כל אשר חפץ. אנחנו זוכים ורואים מדי יום את ההתגשמות של "עם כלביא" ניסים גלויים. אלפי טילים מתעופפים מעל ראשינו ובחסדי שמים, רובם הגדול מיורטים או שאינם מגיעים ליעדם.
תוכניתם הזדונית של הצוררים האיראנים להכחיד את עם ישראל, נתקלת בחומת הגנה שכמוה אין לאף אומה אחרת בעולם, השגחה ניסית וסגולית, שמירה רוחנית שאין לה כל הסבר טבעי מלבד השגחה שמיימית הנובעת מקיום המצוות ולימוד התורה. תמיד היינו מדברות אמונה ואומרות ומדמות את התורה כמקלט או כחדר בריחה :) ופתאום הדימוי הזה הוא כבר לא דימוי. לא מטאפורה. זה נהיה פְּשָׁט. פשוט. במבט של אשה מאמינה ,אני מרגישה מוגנת בממ"ד התורה ובמימד הקדושה. התורה מצילה אותנו מכל הפחדים והחששות ונותנת הבנה של המציאות בצורה ורודה, כי יש נבואות של זעם ונחמה, אך כעת מתגשם לעיננו חזון הגאולה!
ואם ישאל אתכם בינכם, "אבא , מתי נראה ניסים?" ענו לו- "עכשיו בני, עכשיו!, פקח עיניך ופתח בשירת הודיה!" חטא המרגלים-היו שני מרגלים שלא חטאו, כלב בן יפונה ויהושוע בן נון, איך הם נשמרו לא ליפול להסתה וללשון הרע? יהושוע- משה שינה את שמו מהושע ליהושע , כי זהו י העתידית. יהושע התחבר לתכלית ולאמונה שהארץ היא טובה. כלב בן יפונה- פנה לקברי האבות והתפלל שם- הוא התחבר לעבר, לזכות האבות.
אנחנו נלחמים למען עמ"י שמחובר לעברו ולמסורת וגם לעתיד מתוך אמונה ובטחון. אז מה הבדל בין מרגל לתייר? תייר מגיע למקום ומחפש את הדברים הטובים, נהנה מהנוף , מחפש אתגרים ומטייל להנאתו. מרגל מחפש מה לא טוב, מכין דף תקלות ומתלונן כל הזמן. אז מתי ראית בבעלך את גודל הנס שהוא? מתי הסתכלת עליו ואמרת- טובה הארץ מאד מאד. תודה שזכיתי בך? הכניסי ברכה בתוך ביתך ומצאי את הזמן להודות לה', לפרגן לבעלך בדיבור טוב שמחמם את הלב.
אז האם בזוגיות שלך את מרגלת או תיירת? לפעמים המחשבות שלנו מחלישות אותנו, כמו בחטא המרגלים "כי חזק ממנו" אך כנגד זה אומר כלב, תשתיקי את הקולות האלה "ויהס כלב את העם" אבל איך להשתיק? לאמר מילה טובה-"טובה הארץ מאד מאד" להגיד דיבור טוב כנגד כל מחשבה רעה. אל תשאלי "האם אפשר לצאת מזה?"
כי אז את משתתקת ומתכנסת בתוך עצמך, שאלי "איך נתגבר על זה?" כך את תצאי לפעולה, תקומי ותעשי, כי בדרך אמונה בחרת! השאלה איך מביאה אותנו לשליחות שלנו, אז בתוך הממ"ד קחי את החלישות והפכי אותה לשליחות! וגם בכל קושי בזוגיות, שאלה איך והפכי את המצב הזה לשליחות שלכם. האמיני שהכל אפשרי!
ואין יאוש בעולם כלל! וצאי לפעולה, ובמידת הצורך אל תהססי לפנות לעזרה. במשך שנים היו "מרגלים" שהסיטו אותנו וגרמו לשנאה ביננו, אבל מיד יהיו מרגלים טובים שחיזקו אותנו באופטימיות ותקווה ובחסדים בכל מקום. תמיד אמרו שהארץ טובה מאד מאד. המלצה טובה- לקחת את הימים האלו ולראות איך הקב"ה מצליח לעשות את הלא יאומן, עוד נלמד על כך בספרי ההסטוריה.
בסיום הפרשה, הפרשה לוקחת אותנו לפרקטיקה. לא רק בדיבורים של אמונה וראיה נכונה, אלא במעשים. הר' מלובביץ אומר "המעשה הוא העיקר".
אז מה תעשי לתיקון חטא המרגלים?
ציצית- מבטא את הנחשק. "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" החוטים מייצגים את המצוות, מצוותים אתונו לעולם העליון. בציצית יש פתיל תכלת שדומה לים שדומה לרקיע ולכסא הכבוד. אז מה פתיל התכלת שלי בחיים? מה חשוב לי? אלו ערכים אני מקנה לילדים שלי? בשביל מה אנו נלחמים על המדינה?
הפרשת חלה שמכניסה לבית שלנו עשיה מבורכת, עשיה של בית מקדש. תראי בבית שלך קדושה והיי בעין טובה על בעלך ועל ילדייך. בתקופת האבל על אימי ז"ל, למדתי שאת הקושי והגעגועים אני מכניסה לתוך בצק. כי געגוע מורכב משני מילים גע+גע. אז כשעלה בתוכי הגעגוע, פשוט עסקתי בהפרשת חלה. את זה אני אומרת בכל שבעה שאני מגיעה. הבצק הוא רפואה והוא נחמה לנפש. אז שנזכה להיות אנשי תקשורת טובים שמבשרים גאולה, שנדע שטובה הארץ מאד מאד ויכול נוכל לה! ויכול נוכל לאירן ולכל הקמים עלינו לרעה, נילחם בעוד הפרשת חלה, בעוד ציצית ובעוד תפילה,
עת תשועה ליעקב וממנה יוושע עוד יותר! עם ישראל חי. שבת שלום.